אחים סעידה בע"מ נ' עטאללה ואח'

החלטה

1. לפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן נגד המבקשים בהעדר הגנה ביום 2.12.12. על פי פסק הדין חויבו המבקשים לשלם למשיבה סכום של 84,730 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

כן לפניי תגובת המשיבה.

2.לטענת המבקשים, כלל לא ידעו אודות הגשת התביעה לידיהם, עד אשר קיבלו את פסק הדין. כן טוענים המבקשים, כי סילקו את כל חובותיהם כלפי המשיבה, ולא נותרו חייבים לה דבר. המבקש מס' 3 מציין בתצהירו, כי סילק את יתרת החוב בסך 38,000 ₪, בתשלום שנעשה לידי עובד המשיבה, בשם מחרז טרביה. לא צוינו פרטים נוספים מעבר לכך.

3. לטענת המשיבה, הבקשה הוגשה באיחור, מבלי שצורפה לה בקשה להארכת מועד. לטענתה, לא זו בלבד, שכתב התביעה הומצא כדין לידי המבקש מס' 2, עבור שלושת הנתבעים, אלא שגם אזהרת ההוצאה לפועל, לאחר פתיחת תיק לביצוע פסק הדין, הומצאה לידי המבקשים ביום 2.3.13, ואילו הבקשה לביטול הוגשה כחודש וחצי לאחר מכן.

כן טוענת המשיבה, כי טענות המבקשים לפירעון הן סתמיות וכלליות. המבקשים לא פרטו את טענת הפירעון, ולא התייחסו כלל לעובדה שקיים תיק הוצאה לפועל פתוח, בגין שיקים חוזרים, אשר במסגרתו כלל לא הוגשה התנגדות.

4. סבורני, כי יש ממש בטענות המשיבה.

טענות המבקשים באשר לאי המצאת כתב התביעה לידיהם הועלו באופן כללי, וללא התייחסות מפורשת לאישורי המסירה, החתומים כולם, לכאורה, בידי המבקש מס' 2. במיוחד בתצהירו של המבקש מס' 2 ניתן היה לצפות התייחסות מפורשת לשאלה אם אישורי המסירה אכן חתומים על ידו ואם לאו, אך הוא מסתפק בטענה הכללית, כי לא קיבל את כתב התביעה, ואילו בתצהיר אביו, המבקש מס' 3, נטען כי הבן שכביכול קיבל את כתבי התביעה לידיו הוא נכה, שאינו שוהה בבית לבדו, ולא יתכן שקיבל את כתבי התביעה ולא העבירם לבני המשפחה. טענה זו הועלתה ללא כל תימוכין באשר לנכותו של הבן, וכאמור – אין לה כל התייחסות בתצהירו של הבן עצמו, הוא המבקש מס' 2 בבקשה שלפניי.

אף לגופו של עניין אין בבקשה לביטול פסק דין משום התייחסות רצינית לכתב התביעה ולנטען בו. המבקשים מסתפקים בטענות הכלליות, כי פרעו את חובם, מבלי לציין כיצד ומתי, ומעלים טענות סתמיות נוספות כגון "חשבוניות פיקטיביות", מבלי להבהיר טענתם. אכן, כטענת המשיבה, ניתן היה לצפות גם להתייחסות מפורשת לתיק הוצאה לפועל שנפתח נגד אחד המבקשים לביצוע שיקים חוזרים, עניין שעלה כבר בכתב התביעה, תוך ציון, כי לא נגבה בתיק זה דבר.

5. למרות האמור לעיל, אינני סבורה כי יש לדחות את הבקשה, אלא יש לאפשר למבקשים להתגונן מפני התביעה, אם יעמדו בתנאים מסוימים, וזאת לאור החשיבות המיוחדת המוכרת במשפטנו לזכות הגישה לערכאות.

כידוע, פסק דין שניתן במעמד צד אחד ניתן לביטול על פי שתי עילות: ביטול מתוך חובת הצדק, מקום שמתברר כי נפל פגם במתן פסק הדין, וביטול על פי שיקול דעת בית המשפט.

כאשר מתברר כי פסק הדין ניתן על יסוד המצאה פגומה, הרי שהוא פגום, ושומה על ביה"ש לבטלו, מתוך חובת הצדק, אף מבלי לבחון משקלן של טענות המבקש וסיכויי הצלחתו (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי, פ"ד ח 395, 397).

במקרה דנן אינני סבורה כי נפל פגם בפסק הדין, ובוודאי לא ניתן לקבוע כך על סמך תצהיריהם הכלליים של המבקשים. על כן אין עילה לבטל את פסק הדין מתוך "חובת הצדק".

ככל שלא נפל פגם במתן פסק הדין, אפשר שיבוטל פסק הדין על פי שיקול דעת ביהמ"ש, כאשר לביהמ"ש נתון שיקול דעת רחב בעניין זה. על ביהמ"ש לבחון, ראשית, מהי סיבת המחדל שבעטיו לא הוגש כתב הגנה במועד, ושנית – אם יש בפי המבקש טענת הגנה, הראויה להישמע, ואם ביטול פסק הדין עשוי להניב למבקש תועלת.

אשר לסיבת המחדל, הרי שאם מתברר כי אי הגשת כתב ההגנה, או אי ההתייצבות לדיון, נבעו מאי הבנה, או אפילו מתוך רשלנות מסוימת מצד המבקש, ואין מדובר בהבעת זלזול מופגן בביהמ"ש, הרי שביהמ"ש יטה לקבל את בקשת הביטול, ולברר את טענות המבקש לגופן (ע"א 32/83 ויולט אפל נ' דוד קפח, פ"ד לז(3) 431, 438). מחדליו הדיוניים של המבקש יבואו על תיקונם באמצעות פסיקת הוצאות לטובת הצד שכנגד, תוך שביהמ"ש יעדיף להגשים את תכלית ההליך השיפוטי, ולא לשלול מצד להליך את זכות הגישה לערכאות, שהינה זכות יסוד (רע"א 1958/00 אריה נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלויזיה בבית אל על, פ"ד נה(5) 43, 47-48).

אולם עיקר המשקל יינתן לשאלה השנייה, קרי – סיכויי ההצלחה של המבקש בהליך המשפטי. מי שמבקש ביטולו של פסק דין שניתן נגדו בהעדר הגנה אינו נדרש להוכיח את טענותיו בשלב זה, ודי אם יראה, כי יש בפיו הגנה אפשרית (ע"א 32/83 הנ"ל, 438).

6. אשר לאיחור בהגשת הבקשה, הרי שלא ברור באיזה איחור מדובר, אך נראה כי האיחור אינו רב.

פסק הדין שנשלח למבקשים על ידי מזכירות ביהמ"ש לא הובא לידיעתם, מאחר והדואר "לא נדרש". המשיבה אינה מצביעה על מועד מסוים בו קיבלו המבקשים לידיהם את פסק הדין, מלבד המועד בו קיבלו לידיהם את האזהרה (2.3.13). גם המבקשים אינם מתייחסים לכך מפורשות בבקשתם, ולא ברור מניין נודע להם על פסק הדין (שהרי המשלוח מביהמ"ש לא נדרש), ומתי.

בהנחה שנודע למבקשים על פסק הדין מקבלת האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל, הרי שחלפו כחודש וחצי עד להגשת הבקשה, כאשר בתקופה זו חלה גם פגרת הפסח. מכאן, שהאיחור בהגשת הבקשה אינו רב, ומדובר באיחור של כשבוע ימים בלבד. אמנם אף איחור של שבוע – איחור הוא, אך לא בשל כך בלבד תידחה בקשה לביטול פסק דין.

7. אשר לסיבת המחדל שבאי הגשת כתב הגנה במועד, אין לי אלא להניח כי מדובר ברשלנות מסוימת מטעם המבקשים, אשר לא דאגו לטפל במועד בתביעה משפטית שהומצאה לידיהם כדין.